בענין כתיבת 'וכל שום' בגיטין הנשלחים מא"י לחו"ל הנדון שלפנינו בגט שנשלח מארץ ישראל לחו"ל, אם לפרוט בו כל השמות והכינויים ולכתוב כל שום כמנהג ארץ ישראל או שמא לנהוג בו כמנהג בני מקום הנתינה, להשמיט כתיבת וכל שום אחר שכתבו השמות כולם הגט. שכן כידוע, בארץ ישראל נהגו כל בתי הדין אשכנזים וספרדים כאחד, לפרוט את השמות והכינויים בגט וגם לכתוב 'וכל שום'. בחו"ל בהרבה מקומות, נהגו בתי דין אשכנזים לפרט את השמות בלבד ולא לכתוב 'וכל שום' כדעת ר"ת והרמ"א. וצריך לברר ההלכה והמנהג איך יש לכתוב בגט הנשלח מארץ ישראל למקומות הללו בחו"ל. דיון והכרעה בהקדם בירור ההלכה בזה נראה להביא מדברי גדולי האחרונים, קמאי ובתראי. בבית שמואל סימן קכט ס"ק ב כתב: #"...ואם שולחים גט ממקום שכותבים וכל שום למקום שאין כותבים וכל שום, אם יודעים מזה יש לכתוב לכתחלה כמו שנוהגים במקום שנותנים, ואם לא יודעים וכתבו וכל שום, נראה דכשר, ויש לדמות לכותב שם אחד ואין ידוע אם יש לו עוד שם אחר כמ"ש בסמוך, ושם כתבתי יש פוסלים, מיהו בכה"ג י"ל לכ"ע כשר. ובנחלת שבעה דף קי"ז (סימן מ"ה סעיף כ"א ס"ק כ') פוסל, ונראה במקום עיגון יש לסמוך על רוב הפוסקים דס"ל דכותבים וכל שום". אולם בגט פשוט סימן קכט סקמ"ב חלק עליו וכתב: #"ואם במקום הכתיבה נוהגין לכתוב וכל שום ובמקום הנתינה אין נוהגין לכתוב וכל שום אע"ג דבעלמא בתר מקום נתינה אזלינן יכתוב לכתחלה עם וכל שום כמנהג של מקום הכתיבה ולא חיישינן ללעז דמקום נתינה כדחייש ר"ת משום דכיון דבא הגט ממקום אחר יתלו לומר דבמקום כתיבה היה לו שם שני ולפיכך כתבו עליו וכל שום א"נ יאמרו דכתבו לפי מנהג מקומם וליכא לעז כנ"ל". וכ"כ שו"ת אמונת שמואל (סימן י). כלומר, לדעת הנחלת שבעה והבית שמואל יש להחמיר, שלא לכתוב 'וכל שום', אלא לנהוג בו כמנהג בני מקום הנתינה. ולדעת הגט פשוט יש לכתוב 'וכל שום'. ומאחר שנידון זה עומד במחלוקת הפוסקים, יש מקום גדול להחמיר בגט שנכתב 'וכל שום' כמנהג מקום הכתיבה. אמנם נראה, שמחלוקת זו היא במקום שנהגו לכתוב 'וכל שום' בלא פירוט השמות. אבל למנהגינו שאנו נוהגים גם לפרוט את השמות וגם לכתוב 'וכל שום', גם לדעת הבית שמואל, נראה שיש להכשיר את הגט, ולדעות רוב הפוסקים יש לכתוב כן לכתחילה. טעם כתיבת וכל שום בגט, ובמקום שפירט כל השמות ולהבנת הדברים, יש להקדים ב' הטעמים שנאמרו בדעת ר"ת לפרוט השמות. א. משום חשש לעז, וכמש"כ בתוס' (גיטין לד ב) לאחר שהביאו דעת הבה"ג לכתוב 'וכל שום': "ואין נראה לר"ת דזימנין דאתי לידי תקלה כשאין לו אלא אותו השם הכתוב בגט ואין לו חניכא וכשכותב בגט וכל שום וחניכא נראה זה הגט של אדם אחר שיש לו שום וחניכא". ב. משום שתקנת רבן גמליאל היתה לפרוט כל השמות, העיקר והטפל, וכתיבת 'וכל שום' אינו ככתיבת השמות וכאילו לא נכתבו השמות במלואם. כ"כ רבינו תם בתשובה להרב רבי יוסף מאורלינ"ש, הובא בסדר הגט הקצר לרבינו מוה"ר יעקב מרגלית זצ"ל (סימן כג) וכן הוא בשו"ת בעלי התוספות (סימן י"א) ובשלטי גיבורים על המרדכי (פרק המגרש): #"אני ישן ולבי ער, לאהבת דודי כאש בוער. צרור הכסף, ה"ר יוסף. על אשר כתבת על טופס הגט שנכתב על פי, ונכתב 'פלוני דמתקרי פלוני'. ואמרת שאני גורם להוציא לעז על גיטין הראשונים שלא נהגו לכתוב רק 'פלוני וכל שום וחניכה דאית ליה'. ואי משום [גיטין לה] דאמר קבילא גיטא מן ידא דאחא בר הדיא דמתקרי אייא מרי, התם לא גיטא הוה, אלא לסימנא בעלמא. הלא זה דברי שאתה טועה בפתרון דבריי, ונבהל להשיב ושמח בהוראה, ולא נותן לב לראות אחרית הדבר. וזהו בורות ושטות שאמרת דסגי ב'פלוני וכל שום וחניכה דאית ליה', ולא ממך יצא רק מן הראשונים ששיבשו את מלכותינו. וראה שבאשכנז ובארץ הגר לא נשתבשו בכך. וכ"ש שאתה משנה שמו ושמה אם אין לו שום וחניכה יערער זה על הגט ויאמר שלא נכתב בו שמותי. שטות כזה לא שמעתי שאפילו אם יש לו, מה נהנינו לכותבו כיון שלא נתפרש... וכ"כ בספר מכתב מאליהו (שער ד' סימן ב) שיש ב' טעמים בדברי ר"ת. זה לשונו שם בתוך ד"ה הנה: #"...ואשר נראה דבשתים נחלק ר"ת על הרב בה"ג, חדא דבמקום שחשו חכמים על שם אחר לא סגי כשיכתוב וכל שום וכו', אלא צריך להזכיר שני השמות בפירוש, ומה שאמרו שהתקין ר"ג לכתוב איש פלוני וכל שום אין הכוונה על המלות עצמן אלא שיכתוב השמות בפירוש, ומפני דקאי על שמות דעלמא ואי אפשר לפרט בהם אמרו וכל שום כלומר איזה שם שיהיה, ועוד נחלק דאפילו לכתוב וכל שום כדי לרמוז על איזה שם שאינו ידוע או שידוע אלא שמן הדין אין צורך לכתבו אפילו הכי אין ראוי לעשות כן, דנפיק מינא חורבא דזמנין דאין לו שום שם זולת הכתוב בגט ויאמרו שאין זה אותו פלוני אלא איש אחר שיש לו שם אחר וחניכה". נמצא, שלפי מנהגינו היום לכתוב גם את כל השמות וגם 'וכל שום', אעפ"י שלא שייך הטעם ש'וכל שום' אינו יכול לעמוד במקום השמות עצמן, שהרי השמות פורטו, מ"מ לטעם ראשון שיש בכתיבת 'וכל שום' חשש לעז, יש להחמיר גם למנהגינו שפירטו השמות, מאחר שכתבו 'וכל שום' ואיכא לעז שיאמרו שגט זה אינו של המגרש. וכן כתב בשו"ת רעק"א (מהדורא תניינא סימן מט) שגם אם פורטו השמות, תוספת כתיבת 'וכל שום' מגרע בכשרות הגט משום לעז. זה לשונו: #"לכבוד ידידי הרב רבי אברהם נ"י אב"ד בק"ק עמדין. ע"ד הנוסח בגט וכל שום, דכתב מעלת כ"ת בפשיטות, דאם כתב במפורש ב' השמות שיש לו, או שכתב שם אחד ואין לו שם אחר, דאינו מגרע במה שכתב גם כן וכל שום. לא כן אנכי עמדי, דהרי ר"ת בא בטענה זו דא"א לומר דתקנת ר"ג הי' לכתוב לישנא דוכל שום, הא זימנין אתי לידי תקלה כשאין לו אלא שם הכתוב בגט, וע"י שכותבים וכל שום נראה שהמגרש יש לו עוד שם אחר ואין זה בעלה של זו, הרי בפירוש דמגרע גרע, והרמ"א דחשש לדר"ת ובכה"ג מגרע גרע". והוסיף עוד הגרעק"א לחדש שאם כתב גם את פירוט השמות וגם כתב 'וכל שום', מגרע גרע יותר מאילו כתב רק 'וכל שום', והגט פסול משום חשש לעז: #"ואני חושש עוד, דאף להרמב"ם דכותבין בכל גיטין וכל שום היינו דיש ליישב קושיית ר"ת הנ"ל, כיון דתקנת ר"ג הוא לכתוב כן הנוסח ידוע לכל שזה נוסח הגיטין וליכא חשש לעז. אבל בכתב ב' שמות במפורש בזה י"ל דגרע, כיון דחזינן דלא רצה לכתוב רק שם אחד ולכלול שם השני בוכל שום, והיינו כר"ת, א"כ ניכר שמה שכתב ג"כ וכל שום, משום שיש לו עוד שם שאין ידוע לנו". ומדבריו נראה, שלא היה מנהג קבוע לכתוב את פירוט השמות וגם להוסיף 'וכל שום', שאם לא כן, מדוע כתב הגרע"א שמגרע גרע, הרי אם יש מנהג כזה, אין בכך לעז, וכפי שכתב הוא עצמו בדעת החולקים על ר"ת. וכך גם נראה מהמשך דבריו שסיים: #עכ"פ לר"ת דהלך הרמ"א בשיטתו מגרע גרע, ולזה הי' מהראוי למעכ"ת שלא לסמוך על סתם מנהג אשכנז, ואם א"י במקומו שום מנהג יש לחקור בסביבה הנהוג בקהילות גדולות ומנין לנו שכל ערי אשכנז נוהגים כהמחבר, ובנ"ד באם במקומו המנהג כן ובמקום הנתינה אין המנהג כן, זהו ממש דינא דהב"ש סק"ב בשם הנ"ש לפסול, והב"ש חוכך ג"כ בזה, והיקל רק במקום עיגון, וזהו הכל בנכתב רק שם אחד ונכתב ג"כ וכל שום אבל בכתב שני שמות במפורש, י"ל דוכל שום מגרע אם אין לו עוד שם אחר יותר משני השמות וכנ"ל". לפיכך, לדידן שנוהגים היום בארץ ישראל כמקדמת דנא לכתוב את פירוט השמות וגם לכתוב 'וכל שום', לא גרע מכתב 'וכל שום' במקום שהמנהג כך הוא, וגם בזה יקל הב"ש במקום עיגון כפי שעולה מדברי הגרעק"א. *** הטעם שהקלו במקום עיגון כשכתב כבני מקום הכתיבה והשתא דאתינן להא, יש להוסיף ולומר דבגוונא דידן שפירטו השמות וגם כתבו 'וכל שום', קיל עוד יותר ובזה אפשר שהב"ש יקל יותר ולא רק במקום עיגון ואולי אף לכתחילה. לשם כך עלינו להבין את סיבת מחלוקת הב"ש והנחלת שבעה אם יש מקום להכשיר את הגט שנכתב בו 'וכל שום' כמנהג מקום הכתיבה, במקום עיגון. כפי שהבאנו לעיל, ישנם ב' טעמים בדעת ר"ת. א. משום לעז. ב. משום שיש לפרט השמות כתקנת ר"ג. ולכאורה, הרמ"א שפסק כר"ת, חשש ללעז. והנחלת שבעה הולך בדרכו ופוסל אף במקום עיגון משום לעז. אמנם הבית שמואל שהיקל במקום עיגון לכאורה ס"ל דגם במקום שנוהגים כהרמ"א שלא לכתוב 'וכל שום', מ"מ במקום עיגון יש לסמוך על דעת המחבר והבה"ג ולהכשיר וכמש"כ הב"ש במפורש בסוף הסעיף: "ונראה במקום עיגון יש לסמוך על רוב הפוסקים דס"ל דכותבים וכל שום". אכן י"ל דלא נחלקו האם לסמוך במקום עיגון על דעת המחבר, אלא נחלקו הנחלת שבעה והבית שמואל בב' הטעמים שהוזכרו בדברי ר"ת. דלדעת הנחלת שבעה הפסול הוא משום לעז, ולכן פסל את הגט לגמרי גם במק"ע. ואילו לדעת הבית שמואל, במקום שנכתב כנוסח הגיטין הקבוע, אין לחשוש ללעז, אלא לכך שלא כתבו את כל השמות, ומשום כך הכשיר במקום עיגון. ולפי זה, במקום שהמנהג הוא גם לפרוט את השמות וגם להוסיף ולכתוב 'וכל שום', לדעת הב"ש, אין כל חשש, שהרי נכתבו כל השמות, ולחשש לעז לא חשש כנ"ל, שהרי משום כך הכשיר במקום עיגון. ואף שלשון הב"ש הוא שטעמו להקל במקום עיגון משום שסמך על רוב הפוסקים דס"ל דכותבין וכל שום, אפשר דס"ל דגם משום הטעם שיש לפרט השמות כתקנת ר"ג יש להחמיר לולא שרוה"פ חולקים בזה, או שכ"כ אף לדעת הנ"ש שיש לחשוש ללעז. אכן מדברי הרמ"א עצמו נראה להוכיח בבירור שפסק כר"ת רק בגלל הטעם השני שצריך לפרוט את השמות ולא חשש כלל ללעז אם נכתב כמנהג. שכך כתב בסימן קכ"ט סעיף א': #"ואפילו נכתב הגט אין לגרש בו, אף על פי שכתב 'וכל שם', עד שיכתוב שני השמות (בקונטריס)". ומקור דברי הרמ"א בקונדריסין לחד מקמאי (סימן י אות ב), וכך נכתב שם: #"ויזהר לכתוב השני שמות פלוני הנקרא כך וכך ואם לא כתב הב' שמות אעפ"י שכתב וכל שום וחניכא דאית לי אין ראוי לגרש בו. הרי"א". מלשונם נראה ברור שאם יכתוב שני השמות אין חסרון בתוספת כתיבת 'וכל שום'. וכן הבין הביאור הגר"א (שם סק"ה) שכתב: "ואפילו כו'. דאף שכשר בשם אחד, דוקא בדיעבד כנ"ל". נימוקו עמו שהשאלה העומדת לפנינו אם סגי בשם אחד או לא ולא באנו לכל זה מצד חשש לעז דכתיבת 'וכל שום', ואשר לכן הכשיר הרמ"א רק בדיעבד אם כתב וכל שום במקום השם הנוסף. וכך גם דקדק האהלי שם (כלל א ס"ק ל"ז) בדברי הרמ"א, והוסיף שכל דברי הט"ז בס"ק כ"ט שהפליג להחמיר בענין זה, "כפי הנראה כל הרעש שהרעיש בזה הוא רק מחמת שהמסדר לא ידע בטיב גיטין וקידושין". היוצא, שלדעת הרמ"א, למנהגינו שאנו פורטים את כל השמות וגם כותבים 'וכל שום', אין כל חשש פסול בגט ומועיל גם לכתחילה. וכך גם בחזו"א (אה"ע סימן צ"ד ס"ק ט"ז באמצע ד"ה שם סק"ב) בבואו לבאר את דברי הב"ש כתב: #"ואי פורטין במקום הנתינה וכתבו 'וכל שום' כמקום הכתיבה, אין מגרשין בו לכתחילה כיון שהיה להם לפרט". כלומר, אם הוא גם מפרט את השמות וגם כותב 'וכל שום', אין כל חשש פסול בגט. (ועיין שם היטב בדבריו בס"ק טו). מנהג גדולי אשכנז לפרט השמות ולכתוב וכל שום עוד יש להוכיח שכך גם דעתם של כל גדולי הפוסקים שהביאו את מנהג אשכנז לפרט השמות וגם לכתוב 'וכל שום' ולא חששו כלל שמא גט זה אינו ראוי לדעת ר"ת, ואף קראו למנהג זה 'שופרא דשטרא' ו'לצאת מידי כל ספק'. ואמנה חלק מדבריהם: #שו"ת מהר"י ווייל סימן כג: "...נהגו לכתוב המכונה וגם כותבין וכל שום וחניכה היינו משום שופרי דשטרי לצאת מידי כולהו ספיקי". ובשו"ת מהרי"ל סימן ק: "...וכן מעשים בכל יום במדינה זו שכותבין הכינוי וכותבין ג"כ וכל שום וחניכה דמנהג ארצנו כה"ג והראבי"ה". ובשו"ת מהר"ם מינץ סימן ל"ז: "...באילו מדינות דכתבינן בכל גיטין וכל שום וכו' ..נהגינן אנו לכתוב כל השמות שיש להם... לבאר היטב... כתבינן תרווייהו כדי לצאת ידי שמים". ובסדר גיטין למהר"י מינץ אות מ: "נוהגין ברינוס שכותבין הכינוי וגם שום וחניכה וכן כתב ראבי"ה". ובסדר הגט הקצר למהר"י מרגליות סימן כ: אע"פ שכתב וכל שום... אפ"ה צריך לכתוב הכינויים. ובהגהות שם אות ד: במקום שנוהגין לכתוב וכל שום וחניכה לעולם נראה דכותבין המכונה וכל שום... כך נהגתי כמה פעמים וכך נ"ל דנהגו רבותי עכ"ל מהר"י מרפורק ומהרי"ב סימן ר"ח. וכ"כ שם (סדר הגט הקצר למהר"י מרגליות) סימן לט (הובא ברמ"א סעיף ה): נוהגין ברינו"ס שכותבין הכינוי וכותבין ג"כ כל שום וחניכה וכן פירש ראבי"ה (סימן תתצ"ד). ומקורו בספר היריעה לרבינו זלמן הכהן מהרז"ך מנורנברק, סימן לא. ובסימן מ"ח שם כתב ג"כ כנ"ל: "ואע"ג דכתב הכינוי צריך לכתוב וכל שום וחניכא בשביל הגוים שמהפכין השמות וקוראין סמוך לקריאת השם כגון משה מויזיש וכה"ג וכן איתא בהרא"ש [גיטין פ"ד סי' ז'] והסכים מהר"ן איגרא כדלעיל כי היה במעמד. נאום ז"ך". ובסדר גט למה"ר אליעזר טריוש ראב"ד פרנקפורט, בסימן ו בתוך דברי השואל: "...אבל לשיטת המנהג שנהגו לכתוב המכונה בביאור ולכתוב וכל שום וחניכא". ובסימן יב: "וכך כתבתי אנא משה דמתקרי יעקב דמתקרי שמואל המכונה חנקין בן פלוני הכהן וכל שום וחניכא דאית לי... וכלנו הסכמנו לכתוב כן... ובהרא"ש איתא דכותבין כל שום וחניכא אע"ג דכותבין שם הכינוי [כגון משה מייזוש וכה"ג] בשביל הגויים שמשנים לשון שם העברי...". ובסדר גט אשכנזי לתלמיד מהר"י ווייל סימן ו: "וכתבתי בגט אנא משה דמתקרי יעקב דמתקרי שמואל המכונה חנקין בן יצחק וכל שום וחניכא כו'... ואע"ג דכתב הכנוי צריך לכתוב וכל שום וחניכה בשביל הגויים שמהפכים השמות וקוראין סמוך לקריאת השם כגון מייזיש וכה"ג וכן איתא באשירי והסכים מהר"ן איגרא להא דלעיל כי היה במעמד, נאום ז"ך". ונראה מדבריהם שסברו שבכתיבת כל השמות וגם 'וכל שום' אין כל חשש ויצאו ידי חובת כל השיטות, ומכאן שליכא לחששא דר"ת דלעז ומשום שכך המנהג וגם משום שס"ל שעיקר טעמו הוא שצריך פירוט השמות. (ועיין ג"פ סימן קכ"ח סקכ"ז). ומנהג זה שגם פורטים את השמות וגם כותבים 'וכל שום', יסודו בשיטת הראב"ד המובאת בבית יוסף שלאחר שהביא את מחלוקת בה"ג ור"ת אם לכתוב 'וכל שום' או לפרט השמות, הביא מדברי הר"ן בשם הראב"ד: #"אבל מדברי הראב"ד (השגות הראב"ד על הרי"ף שם) נראה דהכי פירושא התקין רבן גמליאל שיהו כותבין איש פלוני כלומר שני השמות שיש לו בפירוש שם מקום הכתיבה ושם מקום הנתינה ומפני שחשש גם כן לשם ליווי וחניכות התקין שיהא כותב גם כן וכל שם שיש לו וכך היה כותב פלוני דמתקרי פלוני וכל שום אחרן וכו' עכ"ל הר"ן". ובהמשך דבריו כתב עוד: #"ומ"מ היכא שיש לו שני שמות טוב לכתוב דמתקרי פלוני וכל שום שיש לו וכדברי הראב"ד וכן נראה ממה שכתב הרשב"א (שם ד"ה גמ') והרב המגיד (שם) בשם הרמב"ן (לד: ד"ה מתני') והני ישראל שבחוצה לארץ ששמותיהם בשם ישראל ויש להם שמות אחרים בשם הגוים וכו' וצריך לכתוב אנא פלוני דמתקרי פלוני וכן כתוב בקונדריסים (סי' י סעי' ב) בשם הר"י והפריז לומר שאין ראוי לגרש בו אם לא כתב השני שמות אף על פי שכתב וכל שום". בירור שיטת השו"ע בזה וכך גם פסק להדיא בשו"ע סימן קכ"ח סעיף ג: #"יכתוב וכל שום דאית לי ולאתרי, ומלבד זה, אם יש לעיר ב' שמות יכתוב מתא פלונית דמתקריא פלונית". ובבאר הגולה (שם) כתב: "כפירוש הראב"ד במש"כ במשנה וכל שום שיש לי דתרתי בעינן שיכתוב כל השמות הידועים ויכתוב גם כן וכל שום וכו'." וכן בביאור הגר"א (שם) ציין כמקור לכך את דברי הראב"ד שיש לכתוב גם את פירוט השמות וגם וכל שום. זה לשונו: "יכתוב כו' ומלבד כו'. מתני' ל"ד ב' וה"ה לעיר כמש"ש בראשונה כו' שם עירו ושם עירה כו'. עתו"ס ל"ד ב' דר"ה וכל כו' והקשה הר"ן שם דא"כ הל"ל במתני' שיהא כותב כל שם שי"ל וממ"ש איש פלוני כו' מ' בזה"ל וכ' אבל מדברי הראב"ד נראה דה"פ איש פלוני שני השמות של מקום הנתינה והכתיבה בפירוש ומפני חשש לשם לווי וחניכות ג"כ יכתוב כל שם שי"ל וכך כותב פלו' דמתקרי פלוני וכל שום אחרן כו' וע"ל סימן קכ"ט ס"א שלא כתב כדברי ה"ג". ויש לתמוה, מדוע פסק המחבר בסימן קכט סעיף א' וסעיף ח' כדעת הבה"ג שאין לפרוט את השמות, אלא לכתוב 'וכל שום' בלבד, (וכן נראה מדבריו בסימן קכו סעיף ל"א). וסתר דינו שבסימן קכ"ח הנ"ל. אולם מצינו שהמחבר סותר עצמו גם בסימן קכ"ט עצמו, שבסעיף ד' בדין שני שמות של שני מקומות, אחד של מקום כתיבה ואחד של מקום נתינה, כתב שיש לכתוב ב' השמות. ובב"ח עמד על סתירה זו וגם על הסתירה מסימן קכ"ח לסימן קכ"ט, וכתב דהשו"ע חזר בו מתחילה, כלומר, שלמעשה פסק השו"ע שיש לפרט השמות. ועיין בט"ז סק"ד שחילק בדרך אחרת ובב"ש כתב דב' מקומות שאני, ולדבריהם, לא חזר בו השו"ע ממה שכתב בסעיף א'. וכן דעת הב"ש בס"ק כ"ד על מה שכתב השו"ע בסעיף י"ד: "מי שיש לו שני שמות כותבין ראובן דמתקרי שמעון וכו'." שכתב דבב' מקומות איירי. (ועיין ב"י במש"כ על פלוגתת המהרי"ק והמהרא"י שם). אמנם בבאר הגולה (שם) ציין שם לדעת ר"ת שיש לפרוט השמות, וכמו שציין בסימן קכח ס"ג, ונראה מדבריו שדעתו שהמחבר חזר בו ופסק כר"ת, וכהב"ח הנ"ל, וכל זה צ"ע. ונראה שיש ללמוד מהי דעת המחבר מדבריו המפורשים בבית יוסף שהבאנו למעלה שכתב להדיא שטוב לכתוב ב' השמות וכדעת הראב"ד, ועפי"ז פסק בסימן קכ"ח ס"ג ובסימן קכט סי"ד וכציוניו של הבאר הגולה שם ושם, ואפשר דמש"כ בסימן קכט ס"א הוא מעיקר הדין וכל השאר הוא מהיות טוב או משום המנהג. וביש"ש פ"ד גיטין אות ט"ו כתב: #"ובאשכנז ובשאר ארצות נהגו ע"פ ה"ג לכתוב וכל שום וחניכא אפילו אין לו שום כינוי וגם אפילו היכא דיש לו שני שמות וכתובין בגט או יש לו כינוי וכתב בגט המכונה אפ"ה מוסיפים וכל שום וחניכא כדברי הראב"ד וכתב הרא"ש טעם למנהג לפי שנהגו העכו"ם באשכנז שקורין ליהודים בחניכא הקרוב בלשון עברי. ואין ראוי לכתוב על אותה חניכה דמתקריא ואפשר דה"ה המכונה לכך נהגו לכתוב וכ"ש וחניכא שמלה זאת כוללת את הכל עכ"ל והוא מדברי הרמב"ן...". העולה מן האמור, שיש יסוד גדול למנהג ירושלים שפורטים השמות וגם כותבין 'וכל שום'. וכל אלו הפוסקים סוברים שבמקום שהמנהג כך לכתוב, אין חשש לעז, ועיקר הטעם שלא לכתוב 'וכל שום' אינו אלא מהטעם השני שיש לפרש השמות. וכל חבל הפוסקים (חינוך בית יהודה הובא בשער התשובות בדברי חיים שער התשובות, טיב גיטין על סדר מהר"ם אות כ"ה ובחידושי אנשי שם קנ"ח) שחששו לדעת הנחלת שבעה שפוסל בכה"ג, או הבית שמואל שמכשיר במקום עיגון בלבד, לא דיברו אלא באופן שכתב וכל שום בלי לפרוט השמות. ואין כל ראיה לנדון דידן שאנו נוהגים לפרוט השמות וגם לכתוב 'וכל שום'. המורם להלכה העולה לדינא, מנהג ירושלים כמבואר בגט פשוט יש לו יסוד גדול בקדמונים ובכל הפוסקים. וכ"פ שו"ת שואל ומשיב (מהדורא תליתאה חלק א סימן צב) וכתב שם שבירושלים כותבים כן לכתחילה, והובאו דבריו בשדי חמד (מערכת גט, סימן י"ז) ומנהג כל בתי הדין בארץ ישראל כמנהג ירושלים, ומנהגם בכל הדורות מאז ועד עתה, לכתוב בגיטי שליחות כדרך מנהג כתיבת הגט במקום הכתיבה כדעת הג"פ והשו"מ ולא חששו לדעות המחמירים לחשוש ללעז בכל גווני. וכך העיד מרן אאדמו"ר הגה"צ רבי ישכר דוב הגר זי"ע אב"ד ירושלים, במכתב שנתפרסם בספר "פסקי דין בית יצחק" (א), זה לשונו שם: #" לאחר העיון העלינו לכתוב בגט וכל שום וכו', על פי דעת הג"פ שהשואל ומשיב – הובא בשדי חמד מערכת גט סימן י"ז אות ט"ו – כתב שכך המנהג לכתחילה בירושלים (דהוא אתרא דמהר"מ בן חביב ז"ל שהיה ראשל"צ וראב"ד ירושלים), וכן נהגו בשאר בתי דינין פה. עם זאת כתבנו "פטורין" בהשמטת ה"י" כמקום הנתינה, וכן השמטנו "מן שמי". כתבנו מקום עמידת האשה, בכל מקום שאת עומדת, כנהוג פה עיה"ק". וזו דעת כל גדולי הדיינים בדורינו ומנהגם כיום, וכ"ד המנחת יצחק (ח"ח קלה), השבט הלוי (ח"ח רצד), הציץ אליעזר והקנין תורה, גם האהלי שם (שם) כתב שאם כתבוהו ושלחוהו יש להכשירו אף בדליכא מקום עיגון. ולאחר בירור ההלכה שכתבנו, מאחר שהמנהג בא"י לפרוט כל השמות והכינויים וגם לכתוב 'וכל שום' שלדעת כל גדולי אשכנז עדיפותא דשטרא, ונראה שכל המחמירים בכתב וכל שום, באופן זה מכשירים לכתחילה וכמעט שאין חולק בזה, לכן יש לקבוע ביתר שאת את המנהג הזה להלכה ולמעשה, במיוחד באופנים שיש ב' שמות או כינויים כל שהן כאמור. *** ובנוגע להלכה ולמעשה יש תוספת חשובה אף לפי מנהגינו בדברי שער המפקד (ח"ב סוף הלכות גיטין בנוסח הגט בתיבת וכל שום אחרן) זה לשונו: #"מנהג פשוט בעיה"ק ירושלים ת"ו לכתוב וכל שום בכל הגיטין וכפסק מרן סי' קכ"ט סעיף ח'. והגם אם ישלחו גט למקום שלא נהגו לכתוב וכל שום, בירושלים שהוא מקום הכתיבה לא ישנו את מנהגם ויכתבו וכל שום. הרב ג"פ סי' קכ"ט ס"ק מ"ב. וכן הוא מנהג נוא אמון כמ"ש בס' תעלומות לב ח"ב סי' י"ג אות ל"ו וכ"כ הרב רוב דגן דף ס"ט אות של"ג הביא דבריהם הרב שדי חמד דף קפ"ב ע"א ד"ה אם. יעו"ש דסברי מרנן דבמקום הכתיבה לא ישנו את מנהגם ויכתבו וכ"ש ואפי' שהגט נשלח למקום שאין כותבין וכ"ש. #ואולם אומר אני שאין זה כללא להתנהג כן תמיד דעכ"פ אם מקום הנתינה שלחו גט נוסח מקומם כאשר זה הווה תמיד, ובנוסח דידהו אינם כותבים וכל שום, מקום הכתיבה ימחלו על כבודם ויכתבו כמקום הנתינה, דאיכא חשש ריב ומדון לשנות לכתחילה ממנהג מקום הנתינה, אחר שכבר הודיעו אותם כיצד הוא מנהגם, וגם עלינו לדעת שאין כל דעות רבני בתי דינין שוה, יש נוחים קצת, ויש קפדי טובא שלא לשנות ממנהגם כקוצה של יו"ד, ובפרט בערי אשכנז, נודע דאתרא דקפדי טובא, ויש שרוצים לפסול הגט והפריזו לומר שבניה ממזרים, וכאשר תראה מלחמות ממין זה בדברי הגאון שדי חמד שם, ולמיחש מיהא בעי שמא נגרום רעה להמתגרשת לעגנה כי הרב המסדר במקום הנתינה דעתו כפטיש יפוצץ סלע מלהכשיר את הגט וזה פרי ההתעקשות עיגון. כי ע"כ הרב המסדר במקום הכתיבה ישים זאת בין עיני חכמתו לעשות כמקום הנתינה וכ"ש אם ישלחו מתם נוסח גט מנהג מקום הנתינה שלא לשנות מהטעמים הנז"ל. זולת אם ברור לב"ד מקום הכתיבה שיש להמגרש שם אחר במקום אחר רק אינם יודעים בירורו כיצד הוא שאז בודאי יכתבו וכ"ש כמנהגם ויודיעו מזה לב"ד מקום הנתינה וכמ"ש הרב בית שמואל בסי' קכ"ט ס"ק ב' והם הם דברי הט"ז שם בסעיף י"ג ודוק". בגט הנשלח מחו"ל לארץ ישראל בנוגע לגט הנשלח ממקום שלא כותבים 'וכל שום' למקום שכותבים 'וכל שום', כתב הגט פשוט (סקמ"ב): #"צריך לכתוב לכתחילה וכל שום דבתר מקום נתינה אזלינן, ואם כבר שלחו אותו גט בלי וכל שום למקום שנוהגין לכתוב וכל שום, יש להכשיר וליתן אותו גט כיון דידוע דבמקום הכתיבה אין נוהגים לכתוב וכל שום". וכך גם נוהגים בתי הדין בארץ ישראל לבקש מהבי"ד של מקום הכתיבה שיכתבו וכל שום. אלא שהרבה בתי דינין בחו"ל אינם כותבים וכל שום גם בגט הנשלח לארץ ישראל. ואכן כאמור בדברי הג"פ אין כל חשש אם כתבו בגט כמקום הכתיבה בזה, וכפי שכתב הב"ש בס"ק ד: #"ולהיפוך, אין חשש אם במקום הכתיבה פורטים כל השמות ובמקום נתינה כותבים וכל שום, ונכתב הגט כמקום הכתיבה דאז לכ"ע כשר אם פורטים במקום שכותבים וכל שום, ואין לחוש משום לעז גיטין הראשונים, דהא נשלח ממקום אחר וידוע שכתבו ע"פ מנהגם וכ"כ בנחלת שבעה". והנה הן אמנם שבנחלת שבעה כתב על זה 'כשר' ויש לזה משמעות של דיעבד. מ"מ בב"ש כתב יותר מכך 'אין חשש'. ויש מקילים מלבקש לביה"ד של מקום הכתיבה לכתוב כמנהג מקום הנתינה משום שהסופרים אינם בקיאים בזה ויכול לצאת מכשול מת"י. אולם כאמור, מנהג בתיה"ד בא"י לבקש כן מבי"ד בחו"ל כי לכתחילה אף בזה אזלינן בתר מקום נתינה. כתיבת הכהן כמקום כתיבה ונתינה בנוגע לכתיבת 'הכהן' - בגט שנשלח ממקום שלא כותבים 'הכהן' למקום שכותבים 'הכהן', לדעת המהרי"ט בתר מקום כתיבה אזלינן ואין כותבים 'הכהן'. דבריו הובאו בספר שמות בסוף שם 'כהן' וזה לשונו שם: #"ובגט הבא מחל"ב מאחד שהיה לוי ולא הוזכר לוי בגט ראיתי טעם להתיר לפי שהמקום שנכתב לא נהגו שם להזכיר לא כהן ולא לוי ובכה"ג בתר מקום הכתיבה אזלינן כמו שהרחבתי שם בתשובה". ועיין בשו"ת ופסקי מהרי"ט החדשים עמוד רכ"ד. אמנם בספר גט פשוט סימן קכ"ט ס"ק ל"ו תמה על המהרי"ט והוכיח דמקום נתינה הוא עיקר לענין השמות ולענין צורת האותיות. ולאחר אריכות דבריו הכריע: #"ולענין הלכה היכא דבא הגט ממקום שאין כותבין כהן ולוי למקום שכותבין כהן ולוי, אף שנהגו לפסול שם היכא דלא כתבו כהן ולוי אפ"ה יש להכשיר ולתת הגט שלא כתבו כהן ולוי כיון דידוע דבמקום הכתיבה אין כותבין כהן ולוי כאשר הורה גבר מהרי"ט ז"ל מי כמוהו מורה. אך לכתחילה נראה ברור דראוי לב"ד מסדרי הגט לחקור אם במקום הנתינה נהגו לכתוב כהן ולוי דאם ידעו במקום הכתיבה דבמקום הנתינה כותבין כהן ולוי צריכים לכתוב כמנהג מקום נתינה". ובשדי חמד מערכת גט סימן ב' סקי"ז החמיר מאוד בכך שיש לכתוב הכהן וכמנהג מקום הנתינה. ושם סימן י"ט אות ל"ד כתב דאם כתבו כמקום כתיבה כשר בדיעבד. וכ"כ בשם מזה"ג שבספר רוב דגן אות כ' בשם העזרת נשים, ויעויין שם עוד ובאהלי שם כלל א' סעיף ח'. ובגט הנשלח ממקום שכותבים 'הכהן' למקום שלא כותבים, כתב הגט פשוט (שם, ובגט מקושר בולה סימן נ"ב סק"ח) שיש לכתוב הכהן כפי מקום הכתיבה "דחיישינן ללעז גם במקום כתיבה". ואם אירע שלא כתבו כהן ולוי כתב הגט פשוט (שם) ש"יש להכשיר ולתת הגט" אולם באהלי שם (שם) החמיר וכתב ש"אין להכשיר בפשיטות ובשעת הדחק הרי בלא"ה מקילינן".