דיון אם המחסן נכלל במכירת הדירה – ולאחר שהחזיק בו הקונה

א. העובדות שבתיק.

ב. יד בעל השטר על התחתונה.

ג. אף שהמוכרת הפרה ההסכם, מ"מ הקונה מחלה לה בכתב. ודין אסמכתא.

ד. לך ואני אבוא אחריך.

ה. סוף דבר.

ו. הערת הרה"ג י. ח. רבינוביץ שליט"א.

א. העובדות בקצרה הם כדלהלן:

שאלה: התובעת מכרה לנתבעים דירה בת 4 חדרים משום מה נחתמו 2 הסכמים בניהם בתאריכים שונים, הראשון נחתם בניהם ביום 88 מאי 9 והשני נחתם ב-88 דצמבר – 18 באותו תוכן רק תאריכים שונים ובכן בסעיף א' נאמר שהדירה היא בת 4 ח' שירותים ונוחיות ולא מוזכר מחסן. בסעיף 2 בהסכם התחייבה המוכרת לסלק המשכנתא הרובצת על הדירה לא יאוחר מ – 15.1.88 בסעיף 5 נאמר על המוכרים למסור דירה לא יאוחר מ-25.12.88, להעיר שהמוכרת התחייבה לסלק המשכנתא עד לתאריך 15.12.88. שזה תאריך מוקדם מעשיית החוזה עצמו אשר נחתם בתאריך 18.12.88 כנ"ל. אך מכיון שיש הסכמה בניהם שזהו ההסכם אין בכך כלום.

בסעיף 14א' נאמר צד המפר הפרה יסודית בהסכם "יהא הצד המפר מחוייב לשלם לצד השני פיצויים קבועים ומוסכמים מראש בסך 18.000$ דולר לפי השער היציג וזאת מבלי לגרוע לתבוע כל תביעה אחרת וכו'… בסעיף ב' שם פירשו הצדדים מה היא הפרה יסודית ושם: אי מילוי של הוראה מהוראות הסעיפים 7.6.5.4.2.10.8.

בסעיף 15 נאמר: שהפרה אחרת תזכה הצד השני לתבוע מלוא נזקיו הממשיים. בסעיף 6 נאמר סך השווה ל-10.000$ ישלמו הקונים למוכרת לא יאוחר מיום 1.1.89 ובתנאי שעד אותו מועד הוסרה המשכנתא הרובצת על הדירה.

בסעיף ג' שם נאמר סך 15.000$ ישלמו לא יאוחר מיום שבו נמסרו לקונים אישורים על פטור ממס שבח.

המוכרת העבירה את הדירה לקונים ביום 12.2.89, ו-3 ימים קודם לכן ב-9.12.89 שולם ע"י הקונים סך 25.000$ לחברת גד ע"פ הסכמתה של המוכרת, כי הייתה שם חייבת לחברה הנ"ל אך טענה שהקונים התמהמהו הרבה זמן ובזה הפרו ההסכם.

המשכנתא לא סולקה ע"י המוכרת, והוסכם בניהם שאם עד לתאריך 25.4.89 לא תסולק המשכנתא רשאי הקונה למכור דירה מס' 6 שהופקד עליה יפוי כח בלתי חוזר ע"מ להבטיח סילוק המשכנתא.

ביום 29.10.89 הוסכם בין הצדדים ע"פ מסמך שבתיק לתת ארכה של עשרה ימים נוספים לסילוק המשכנתא לפני שהקונה יממש זכותו למכור הדירה המשועבדת לו. וכך נאמר במכתב המופנה לקונה גב' ש. "הואיל ולפי פנייתי המיוחסת בשמה של גב' א'. (המוכרת) בעלת דירה על פי יפוי כח, הסכמתם לתת לנו אורכה של 10 ימים להסרת המשכנתא ולהסדרת כל הענינים הקשורים בהסכם המכר – אם עד ליום 21.11.89 לא יוסדרו כנ"ל, הנכם רשאים למכור את הדירה הידועה כדירה פלונית המשועבדת.

נוסף בכתב יד חתום ע"י הצדדים. לדירה הנ"ל יוצמד המחסן הצמוד אליה, ונוצר ויכוח בין התובעת לנתבעים אם זה הכוונה לדירה שנמכרה להם דירה פלונית, או הכוונה לדירה אלמונית המשועבדת.

הקונים פרצו למחסן של דירה אלמונית, והמוכרת מחתה בהם ע"י תליית מודעות שיפנו המחסן כי זה לא נמכר להם ועד היום מחזיקים שלא כדין.

כיום בפנינו תביעת המוכרת א'. שהקונים יחזירו לה המחסן שלא נמכר להם, ואותו השאירה ע"מ להוסיף אותו לדירתה שיש לה בבנין שם.

ב. כ"כ תובעת 200$ לחודש דמי שכירות מיום שפרצו למחסן עד ליום הפינוי. בפועל.

ג. תובעת היתרה שלא שולמה לה ע"י הקונים בסך כ-2.000$.

ד. כמ"כ תובעת סך 300$ עבור הוצאות שנגמרו לה ע"פ הדין של "לך ואני אבוא אחריך" לביה"ד של העדה החדית וע"פ הרמ"א בחו"מ סי' י"ד סעיף ה' הם חייבים בהוצאות אלו.

לעומתה טוען הקונה, א'. בחוזה נכלל גם המחסן אף שלא נכתב מפורש, אומנם בהתחלה הודה בביה"ד, שבהסכם דובר שהמוכרת רצתה שהמחסן ישאר לה וכוונתה הייתה להוסיף אותו לדירתה שיש לה ג"כ בבנין שם. גם הוסיף שהיות והמוכרת הפרה ההסכם בזה שלא סילקה המשכנתא בזמן הסכים לוותר לה, רק בתנאי שיקבל המחסן וזה מה שנאמר במסמך מיום 29.10.89 המצורף לתיק לגב' ש. ואין הכוונה למחסן של דירה 6 המשועבדת, עכ"פ תובע להשאיר לו המחסן וכמו כן לחייב המוכרת בסך 18.000$ קנס שהתחייבה אם תפר ההסכם, ואף שזו אסמכתא מ"מ הוא היום מוחזק במחסן ואין להוציא ממנו, גם הודה שחייב עדיין יתרה של 1.393$ אולם כיון שהתובעת חייבת לו גם שכ"ד בסך 3.250$ שהוצרך לשכור דירה מיום שאמור היה לקבל הדירה ע"פ החוזה עד קיבלה בפועל, וכמו"כ תובע סך 10.000$ הוצאות שנגרמו לו בגין המשפטים ע"כ העובדות.

ב. "יד בעל השטר על התחתונה

תשובה. הנה פשוט הוא כיון שהמחסן לא הוזכר בהסכם שהדירה כוללת מחסן, יד בעל השטר על התחתונה מה עוד שלמוכרת הייתה דירה אחרת בשעת המכירה ורצונה היה להוסיף מחסן זה לדירתה, וכמו שגם הקונה מודה שאכן דובר כך, וא"כ הדברים ק"ו הם שהקונה היה צריך לעמוד שבהסכם יכתב כולל מחסן, שהרי דיברו עליו והייתה רצון המוכרת שזה ישאר לה, וע"כ איהו דאפסיד אנפשיה מזה שלא הוזכר בהסכם שכולל המחסן.

גם מה שהקונה טוען שכל הסמכתו להאריך לה זמן למוכרת לסילוק המשכנתא ע"פ המסמך מיום 29.10.89 היה מותנה בזה שתיתן לו המחסן של הדירה שקנה היינו דירה אלמונית, ולדבריו זה מה שמוזכר במסמך, גם זה אינו מכיון שבמסמך נזכר גם דירה מס' פלונית המשועבדת לקונה, אם כדבריו שהמחסן המוזכר במסמך היינו לדירה שרכש מס'… היה צריך לדאוג שיכתב מפורש ולא בסתמא כי אחרת אפשר לפרש המחסן של דירה …, ובמיוחד שזה לשון אחרון שם במסמך, המדבר על הדירה מס' … המשועבדת לקונה.

לפ"ז המחסן של דירה… שנרכשה שייך ע"פ הדין למוכרת, וא"כ מה שהקונה פרץ אליו עשה שלא כדין וחייב א"כ להחזירו למוכרת לאלתר ולהחזירו כמו שהיה, מלבד השכ"ד שחייב לשלם למוכרת ע"פ הדין וכמו שביה"ד יכריע.

ג. אף שהמוכרת הפרה ההסכם מ"מ הקונה מחלה לה בכתב" ודין אסמכתא

אולם היה מקום לדון מכיון שע"פ מה שהתברר המוכרת היא זו שהפרה ההסכם כיון שלא סילקה המשכנתא בזמן, ע"פ ההסכם, והגם שהקונה ג"כ העביר סך 25.000$ לחברת גד באיחור בתאריך 9.2.89 וזו גם הפרה מצידו, שהרי היה צריך להעביר ע"פ סעיף 6 ב' כ-10.000$ לא יאוחר מ-1.1.89 וזה נכלל ב-25.000$ ששילם לחברת גד, מ"מ הרי שם מותנה ובלבד שעד אותו תאריך הוסרה המשכנתא הרובצת על הדירה מצד המוכרת. ואת זה המוכרת לא קיימה, וא"כ יוצא איפא שהמוכרת היא זו שהפרה ההסכם ראשונה.

ואם נכון הדבר אז המוכרת חייבת לכאורה בקנס שקיבלה על עצמה ע"פ סעיף 14 בסך 18.000$, ואף שיש לעיין שזו אסמכתא ולא קניא כמבואר בחו"מ סי' ר"ז סעיף י"ג מ"מ י"ל דכיון שהקונה היום מוחזק במחסן, א"א להוציא מידו דיכול לומר קים לי מה עוד שכאן במעמד ההסכם המוכרת הפקידה יפוי כח בלתי חוזר אצל אדם שלישי עו"ד ר. שבמידה ולא תקיים כל התחייבויותיה שבהסכם הדירה המשועבדת תמכר והקונה יגבה ממנה כל המגיע לו ע"פ ההסכם, כולל הפיצוי בסך 18.000$ וכיון שיפוי כח זה ביד נאמן א"כ הוי שהוא מוחזק.

אולם איני רואה צורך להכנס כלל ולדון אם אסמכתא קניא בנידון דידן, מכיון שישנו המסמך האחרון מתאריך 29.10.89 שאומר מפורשות שהקונה מסכים לתת אורכה של 10 ימים נוספים להסרת המשכנתא הוי אומר שמחל על כל ההפרה שהייתה עד יום חתימת המסמך זה מצד המוכרת, ומחילה לא בעי קנין, ומה עוד שהעו"ד של שניהם מיופה כח שלהם חתם בשמם על מסמך זה. לפ"ז אף שהמוכרת הפרה ההסכם מ"מ קיבלה מחילתה של הקונה על זה. ואף שהמוכרת טענה שאמרה לקונה לשלם לחברת גד 25.000$ הם השני סכומים האחרונים המוזכרים בהסכם שחייב לשלם אותם הקונה בכפוף לסילוק המשכנתא, דבר שלא נעשה ע"י המוכרת. כך שאין שום הפרה מצד הקונה מלבד שמחלה למוכרת על הפרה זו בתאריך מאוחר מאוד 29.10.89 אחרי שכבר נכנסה לדירה במספר חודשים קודם לכן.

באשר להוצאות שכירות הדירה שהוצרך הקונה להוציא עד לקבלת הדירה ואחרי שתהיה ראויה לשימוש, כיון שהמוכרת הודתה שעיכבה הדירה בחודש וחצי ע"כ חייבת לשלם סך 750$ לקונה עבור החודש וחצי שעיכבה מסירת הדירה, ואין לומר שזה ג"כ מחלה הקונה למוכרת, דזה לא מסתבר כיון שלא הוזכר רק הסכמתה להארכת זמן לסילוק המשכנתא.

ד. "לך ואני אבוא אחריך"

בנוגע לתביעת הקונה לחייב המוכרת בסך 300$ הוצאות של עו"ד ושכ"ט שהיה לה בביה"ד של העדה החרדית ע"פ ההלכה של "לך ואני אבוא אחריך המבואר בשו"ע חו"מ סי' י"ד, הנה הנתבע הכחיש אותה אולם ע"פ מסמך מפקיד של העדה החרדית המצורף לתיק מתברר שאכן הנתבעת ביקשה לקבוע תאריך לדיון אחרי שיחזור אביה מחו"ל, ואכן עפ"ז נקבע התאריך ולא דאגה להודיע לתובעת שלא תבוא לדיון וא"כ צדקה התובעת. אך כיון שהצדדים חתמו על שטר בוררות הן לדין הן לפשר, כפשרה, ביה"ד מחייב הנתבעת בסך 150$ להוצאות הנ"ל. ראה מסמך מביה"ד בעדה מתאריך כ"א תמוז תשנ"א. לגבי התביעה של הנתבעת בסך 10.000$ הוצאות שכ"ט והמשפטים, ביה"ד רואה בסכום זה תביעה מוגזמת ולא הוכחה כלל אפי' חלקה הקטן וע"כ אין בה"ד מקבל תביעתה זו.

כעת בענין שכר המחסן שהתובעת דורשת 200$ לחודש מיום שהקונה פרצה, ועד יום הדיון י"א כסלו תשנ"ב, וכבר עברו שנתיים ותובעת 4.800$. הנה הערכת ביה"ד לשכירות מחסן היא כ-150$ לחודש ומכיון וגם הקונה מה שפרץ למחסן זה שלא בזדון ממש אלא סבר שמגיע לו עפ"י הדין לטענתו, ע"כ ביה"ד משאיר בידו שליש אחד מ-150$ ואילו שני שלישין שהם, 100$ לחודש עליו לשלם למוכרת אשר לה שייך המחסן כמו שהתברר כנ"ל.

אשר ע"כ גם לגבי היתרה בסך 1.393$ שהקונה הודתה שחוב זה נשאר עליה לשלם חוב זה פחות 750$ המגיע לה בדמי שכירות וכנ"ל.

ה. סוף דבר

לאור הנ"ל אנו פוסקים: א המחסן שייך למוכרת ועל הקונה להחזירו לה לאלתר. ב הקונה תשלם למוכרת 1.393$ פחות 750. ג הקונה תשלם 150$ עבור שכ"ט כדין לך ואני אבוא אחריך. ד המוכרת תשלם 100$ לחודש עבור שכר המחסן מיום שנכנס אליו עד יום הפינוי והעברתו לאלתר ליד המוכרת.

ניתן היום כ"ד סיון תשנ"ב

מסעוד אלחדד בן לא"א ר' דוד בר עזיזה זצ"ל ס"ט

ו. הערת הרה"ג ח. י. רבינוביץ שליט"א

הנני מסכים לעיקר הפס"ד של כבוד הרה"ג מ. אלחדד שליט"א ובאתי בזה בכמה הערות קצרות כדלקמן:

א) מה שכתבו הנתבעים בכתב הסיכום שהיות שהם מוחזקים בנכס ואי אפשר להוציא מידם מחמת דין מוחזק לכאורה אפשר למצוא מקור לדבריהם בגמ' ב"מ ק"ו ע"א ההוא שטרא דהוא כתיב ביה סלעים סתמא, מלוה אמר שלוש, לוה אמר שתים, וקדים מלוה ואכיל לפירי מי נאמין? ומחלוקת שם בין ר' יהודה שאומר קרקע בחזקת בעליה ורב כהנא אומר שפירות בחזקת אוכליהן, ובגמ' שם הלכתא כוותיה דר' כהנא, אך הגמ' מקשה שם שהרי קיי"ל שקרקע בחזקת בעליה כר' נחמן והגמ' מחלקת בין מילתא דעבידא לאיגלויי לבין מילתא דלא עבידא לאיגלויי, וראה ש"ך חו"מ שי"ב ע"מ שנפסק בשו"ע שקרקע בחזקת בעליה היינו בחזקת מרא קמא – וכתב שם הש"ך הנ"מ בין דבר שאין אדם יכול לידע, הכונה או ההלכה אינה מבוררת, עיי"ש. היוצא מהלכה זו וכן מסקנת הגמ' שמחסן זה הוא בחזקת מרא קמא הגב' ש. שהיא התובעת כאן, ואין הנתבעים נקראים מוחזקים כפי שטוענים.

ב) בהנוגע לתביעה של 300$ עבור הוצאות שנגרמו ע"פ הדין של "לך ואני אבוא אחריך" לביה"ד של העדה החרדית. הנה הש"ך בחו"מ שזה חייב מדינא דגרמי, ובדינא דגרמי חייב רק אם זה במזיד, ובכאן ראיתי מה שכתבו הבד"צ של העדה החרדית שהם אמרו בטלפון שאינם רוצים להתדיין אלא בבי"ד רבני, אומנם נכון שביקשו שיכתבו הדברים בפאקס אבל מצד הנתבעים אינם מחויבים לדבר זה וממילא ירד המזיד של דבר זה ולכן דעתי לפטור אותם מהוצאות הנ"ל.

בקשר לדמי שכירות של המחסן הנה כפי ששאלתי הרי דמי השכירות שם למחסן נעים סביב 100$ לחודש וכפשרה הנני מציע שדמי השכירות שעליהם לשלם עד החזרת המחסן לבעליו סך 75$.

י. ח. רבינוביץ

ערעור על פס"ד הנ"ל והפסיקה בו

הנקודה העיקרית בערעור בתיק זה – פס"ד של ביה"ד האיזורי בירושלים מיום ט"ו באב תשנ"ד – מתיחסת לענין המחסן, כאשר לטענת המערערים ניתן המחסן להם לדירה מס' … כפיצוי על הפרת החוזה מצד המשיבים, ואילו לטענת המשיבים נשאר המחסן שלהם כצמוד לדירה מס' … שבבעלותם.

המסמכים העיקרים שעליהם הסתמכו המערערים התחייבות (מתאריך 29.10.89) שבה נאמר כי באם לא יוסדרו כל הענינים עד לתאריך 21.11.89 אזי רשאים המערערים למכור את דירה מס' 6. נאמר שם: "כמו כן יוצמד לדירה הנ"ל המחסן הצמוד אליה". בנוסף, ניתן יפוי כח בלתי חוזר על המחסן הנ"ל. יפוי הכוח הוגש לביה"ד האיזורי בצילום קטוע, ללא החתימה, אולם בפנינו הוצג יפוי הכח המקורי, החתום במילואו.

הטענה כי יפוי הכוח אינו כשר, לא נראית לנו סבירה. הטיעון העיקרי בערעור מתבסס על יפוי הכוח הנ"ל, כשלדברי המערערים, ניתן להם בזה המחסן במתנה כפיצוי על הפרות החוזה. הדבר אינו מתקבל על דעתינו. ביפוי הכוח נאמר במפורש כי הוא ע"פ הסכם שנחתם ביום 29.10.89 – אותו הסכם המרשה למכור את דירה מס' 6. במסמך זה נקבע כי "יוצמד לדירה הנ"ל המחסן הצמוד אליה". הדירה היחידה המוזכרת בהסכם היא דירה מס' 6, אין כל איזכור לדירה אחרת. לפיכך ברור שהצמדת המחסן היא לדירה מס' 6 בלבד. יפוי הכוח המצורף מסתמך על ההסכם הנ"ל, ואין להוסיף בו דברים חדשדים. היות ובסופו של דבר, דירה מס' 6 לא נמכרה – הצדדים הגיעו להסדר – אין מקום לניתוק המחסן ממנה, והעברתו לדירה 8, דבר שלא בא זיכרו לא בהסכם ולא ביפוי הכוח.

כאמור הערעור נדחה.

שלמה דיכובסקי

מסכים לדחות הערעור

משה טופיק

זה ערעור על החלטת כבוד ביה"ד הרבני מיום ט"ו באב תשנ"ג. גופא דעובדא הכי הוה, נערך הסכם בין הגב' … לחברת גד, לקנית דירה ברח'… דירה בת 4 חדרים עם מחסן מס' 9, הדירה הנ"ל הועברה לגברת … (ב.) ע"פ הסכם מיום 9.5.88, עם תנאים מסויימים, וניתן יפוי כח בלתי חוזר לעו"ד רובין לטפל בהעברה ע"י שני הצדדים, וה"ה א. ד. וש. ד. היו ערבים.

המוכרת … לא עמדה בתנאי ההסכם הנ"ל שהיה בו תנאים כספיים אם לא יקויים, ולפיכך נערך הסכם נוסף הוא הסכם המכונה 29.10.89 הוא מופנה ל: ש. ובו היא כותבת שהיא טרם הסירה את המשכנתא על הדירה שרכשה, הכותבת היא בעל יפוי כוח מגברת …, ו…, וחתום ע"י ב"כ …, והסכימו שניהם באם בתאריך מסויים לא יוסדרו הענינים הנכם רשאים למכור את הדירה הידועה כדירה … זה סעיף ו', בסעיף 3 נכתב כת"י "כמו כן יוצמד לדירה הנ"ל המחסן הצמוד אליה בסעיף 4 וכמו כן עד ליום 8.11.89 ימסרו לכם מפתחות דירה מס' … כשהיא פנויה מכל אדם". כן נמצא בתיק מכתב המופנה ל…. מיום 6.2.89 מאת … הדירה מס' … תימכר ומזה ינוכה המשכנתא והיתרה יוחזר להם.

ואמנם שתיהם מסרו יפוי כח בלתי חוזר לעו"ד רובין בענין הדירה בירושלים הידועה כדירה מס' … בבנין … נוסף לכך הגברת … נתנה יפוי כח לעו"ד רובין לזכות … "מחסן השייך לדירה הידועה כחלקה … על פי ההסכם ביום 29.10.89".

הגברת … הסירה את המשכנתא מהדירה מס' …

יש לפנינו מסמך מיום 26.6.90 מטעם חברת גד למנהל מקרקעי ישראל להעביר זכות שכירות בנכס … ושם כתוב לדירה זו צמוד מחסן מס' … (כ-7 מטר).

כן יש מסמך ממנהל מקרקעי ישראל מיום 8.5.90 שכל הזכויות וכו' מחוזה החכירה המצוי בתיק על דירה מס' 467/8, מטר מרובע 98.

למעשה נרשמו הזכויות ככתוב במכתב של חברת גד למנהל מיום 26.6.90 כולל המחסן של דירה מס' … והמחסן הוא מס' … לזכות …

המחלוקת בין שני הצדדים הוא פירוש סעיף 3 להסכם מיום 29.10.89, מה הכוונה יוצמד לדירה הנ"ל המחסן הצמוד אליה", האם הכוונה למחסן של מס' .. או למחסן של דירה … שהוא למעשה מחסן מס' 9, המערערת טוענת שהכוונה למחסן מס' 9 של הדירה מס'.., והוכחה לכך שני יפוי כוח שנתנו לעו"ד רובין לפי ההסכם הנ"ל, אחד על דירה מס' .. חתום ע"י …. ויפוי כח שני לעו"ד רובין ושוב ע"ס ההסכם הנ"ל אבל הוא חתום ע"י הגברת …, בנוגע למחסן, עפ"י ההסכם הנ"ל, היינו לדבריהם הכוונה לאותו מחסן של דירה מס' .. וזה ניתן לה כפיצוי על אי קיום הסכם המכירה המקורי.

לדברי ב"כ המשיבה, פירוש סעיף 3 להסכם הנ"ל הכוונה למחסן של דירה מס' …, והוא הופתע לראות שיש חתימה של הגברת … על המסמך הנוסף להעברת המחסן.

ב"כ המערערת טוען שעו"ד רובין וכן טו"ר רוזנברג שערכו את ההסכם מיום 29.10.89 יכולים להעיד שהכוונה של סעיף 3 היא למחסן על הדירה של מס' 8, והם לא זומנו ע"י ביה"ד לברר פירוש הסעיף.

למעשה הייתי מציע להחזיר את התיק לכבוד ביה"ד ולהזמין את העדים ואח"כ יפסוק וכל צד רשאי לערעור, ובינתיים פס"ד נשוא הערעור לא ניתן לביצוע.

לחלופין, מאחר והמחסן למעשה הועבר ע"י מינהל מקרקעי ישראל ע"ש המערערת, ורק לאחר זמן ערערה המשיבה על זה, והגישה תביעה לבי"ד, הרי המערערת היא כיום המחוזקת מטעם מנהל מקרקעי ישראל על המחסן מס' .. של דירה מס'.., (ושטח הדירה מוכיח) ומעולם לא היתה חזקה או מסמך מטעם המנהל על המחסן מס' .. לדירה מס' .., ורק הזכויות שחתמו עם חברת גד, וחברה זו הרי העבירה את מחסן זה למערערת והיא המחזקיה, ולפיכך יש לבטל את פס"ד נשוא הערעור, ואם המשיבה רוצה להוכיח את בעלותה שהיא תביא את שני העדים הנ"ל וביה"ד ידון בנוגע לתוכן עדותם ולתוקף מעשיהם ויפסוק וידון וכל צד רשאי לערער.

מרדכי אליהו

עיינתי בדבריו של כבוד הראשל"צ הגר"מ אליהו שליט"א, ואני מוכן לקבל את הצעתו להחזרת התיק לביה"ד האיזורי לשם שמיעת עדיה של המערערת (שני עורכי הדין שנכחו בחתימת ההסכם מיום 29.10.89). לאחר החלטת ביה"ד האיזורי בנדון, נחזור ונזדקק לנושא במידה ונתבקש ע"י אחד הצדדים.

שלמה דיכובסקי

לאור הנ"ל: מחזירים את התיק לכבוד ביה"ד האזורי שיפעל בהתאם.

נתנה ביום כ"ט באייר תשנ"ד.

מרדכי אליהו

משה טופיק

שלמה דיכובסקי