חיוב מעשר כספים

שאלה:

מעשר כספים, האם הוא חובה או מנהג?

תשובה:

מדברי התוס' בשם הספרי  מדייק רבי דוד אופנהיים (בתשובה המובאת בשו"ת חוות יאיר סי' רכד) שיש חיוב מעשר בכסף, בדומה לחיוב מעשר בתבואה (וכן כתב בשו"ת בית אפרים, סימן פד). אין בכך הכרח שחובת מעשר כספים הוא חיוב דאורייתא, שכן יתכן שאינו אלא חיוב דרבנן, והפסוק אסמכתא בלבד היא, כמו שמשמע מדברי המדרש תנחומא הנ"ל שהזכיר רמז למעשר כספים מן התורה.

מאידך, כתב הב"ח (יו"ד סי' שלא, אות יט) שמותר לתת מכספי מעשר עבור הצדקה שבני העיר מחייבים אותו ליתן (לפדיון שבויים, או לסעודות עניים), ובזה חילק הב"ח בין דין מעשר שני, לדין מעשר כספים:

מעשר שני הוא חיוב  ולכן אסור לפרוע חיובי צדקה ממעשר שני, מעשר כספים אינו אלא מנהג, ולכן מותר לפרוע את חיובו מכספי מעשר.

הט"ז (שם, ס"ק לב) חולק על הב"ח, וסובר שמעשר כספים דינו כמעשר עני, ולכן אינו יכול לפרוע בו את חובותיו ומקור דברי הט"ז מהשו"ע בסי' רמט סעיף א, שמעשר כספים הוא חיוב גמור. אמנם הט"ז כותב שם שאפשר לתת כספי מעשר לפדיון שבויים, ואפילו מעשר עני, אלא שאם בני העיר הטילו עליו להשתתף בסך מסוים אינו יכול לפטור את עצמו בכספי מעשר.

הבית מאיר שם מסכים לדעת הב"ח, ודוחה את ראיית הט"ז מהשו"ע בסי' רמט, שלא כתב השו"ע אלא שיש שיעור לחיוב מעשר כספים כמו שיש שיעור למעשר שני, למי שרוצה לקיים מצות צדקה במידה בינונית, ועל כל פנים מצוות צדקה היא, אבל לא שיהיה דינו כמעשר שני, ומה שבני העיר מחייבים אותו מדין כפייה על הצדקה נכלל בשיעור המעשר.

כדעת הב"ח והבית מאיר כתב בשו"ת תשובה מאהבה (סי' פו), ומוכיח כן משו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס פראג סי' עד), שכתב "מעות מעשר אחרי שהחזיקו לתתם לעניים אין לשנותם למצווה אחרת דנראה כגוזל לעניים דאף על גב שאינו מן התורה אלא מנהג… אבל מעות מעשר כבר זכו בה עניים ע"י מנהג". וכן דעת שו"ת פני יהושע (סי' ג), ולכן התיר לקנות עליה לספר תורה בכספי מעשר, אף בקהילה שקבעו שכל אחד חייב לקנות עליה לפחות פעם בשנה. וכן כתב בשו"ת חתם סופר (סי' רלא) בדעת המהרי"ל שהובאה ברמ"א (סי' רמט סעיף א). וכן נראה דעת האהבת חסד (ח"ב פרק יט), וכן מוכח ממה שכתב להיזהר לפרש 'בלי נדר' שלא יחול עליו נדר, ונדר לא שייך שיחול רק במנהג ולא בדבר שחייבים מן הדין. וכן מוכח ממה שפסקו בפתחי תשובה (סי' רמט סק"ב), בברכי יוסף (סי' רמט אות יח) ובשו"ת מנחת יצחק (ח"י סי' פה), שאפשר להתנות ליתן ממעות מעשר לשאר מצוות וכדומה, ואם המעשר הוא חיוב לא שייך להתנות עליו).

לסיכום, רוב רובם של פוסקים הסכימו לדעת הב"ח שדין מעשר כספים אינו אלא מנהג, אלא שהוא חל על האדם בתורת נדר, וכמובן נאמרו על מנהג זה כל הסגולות המיוחדות, עשר תעשר בשביל שתתעשר, ועם ישראל קדושים ומחזיקים במנהג זה בתורף.