שאלה זו נשאל בשו"ת שבט הלוי (ח"ח סי' סה), והשיב, שהואיל והחולה הוא חסר ישע, והלחץ בבתי החולים רב עד למאוד, והוא חולה שיש בו סכנה ומצוי הדבר בבתי החולים שלא נותנים לב וחשיבות מספקת לחיי קשישים במצב שכזה, אין ספק שמותר להזעיק את בני המשפחה תוך חילול שבת כדי שיבואו לבית החולים לסייע לו ולדאוג שיקבל טיפול מיטבי.

אמנם, חולה שמצוי תחת שליטה, הוא כבר מאושפז בבית החולים, מחלקה מסודרת ולאחר קביעת מצבו והטיפול המיועד לו, ואין חשש ממשי לרשלנות וכדומה, אלא שהוא חש עצמו בודד וקצת מפוחד, אף שהוא חולה שיש בו סכנה, אין מקום לחלל שבת באיסורי תורה כדי ליישב דעתו ולבוא לשהות לצידו, אלא בעת הצורך יחללו את השבת על ידי גוי שיבוא ויקח את בן המשפחה הנדרש לכך שישהה לצידו.

חשוב לציין, שכאשר מדובר בחשש ממשי יותר של יתובי דעתא, מותר גם לחלל את השבת על ידי ישראל, כמבואר בשו"ע בסימן של סעיף א שמדליקים נר ליולדת אפילו היא סומא, כדי ליישב דעתה.

מקורות:

על כך שמשום יתובי דעתא מתירים בדרך כלל מלאכה בשבת רק על ידי גוי, ראה שו"ע סי' שו סעי' ט, אמנם בפרי מגדים שם א"א ס"ק יח מצדד שגם במלאכה דאורייתא מותר, וראה מהרש"ם ח"ד סי' נד, אבל בשו"ת הרי בשמים ח"ב סי' קפ דחה את בדרי הפרי מגדים, וכיון שגדרי דין יתובי דעתא אינם ברורים די הצורך, וכאן מדובר בחולה המטופל כהלכה אלא שקשה עליו הבדידות והיא גורמת לו למעט חשש ופחד, אין להקל במלאכה דאורייתא.